טיפול בגישה נרטיבית

הגישה של הטיפול הנרטיבי היא חלק מהענף של הטיפולים המשפחתיים ופותחה בשנות ה-70 על ידי מייקל וויט מאוסטרליה ודיויד אפסטון מניו זילנד. המיוחד לגישה הנרטיבית, הוא הדגש על טכניקה וגישה טיפולית שמפרידה בין האדם לבין הבעיה, עבורי זו הגישה הטיפולית המאפשרת ביותר את הערכים שאני מאמינה בהם כמטפלת- לפיה אנשים גם כאשר הם מתמודדים עם בעיות, יש להם יכולות רבות להתמודד עם בעיות אלה, הם  אינם מזוהים עם הבעיות שאיתם הם מתמודדים ותפקידינו כמטפלים לעזור לראות אנשים בצורה הרחבה ביותר שניתן. כמו שמייקל וויט אמר זאת: "האדם אינו הבעיה, הבעיה היא הבעיה". כך גישה זו  מעודדת אנשים להישען על יכולותיהם על מנת להקטין את הבעיה שאיתה הם מתמודדים ביומיום.

הגישה הנרטיבית מאפשרת התבוננות חופשית מלחצים ורגשות אשמה על נושאים רבים שמעסיקים אנשים, הורים וילדים. למשל, אם משפחה באה במצוקה שהילד עצלן ולא רוצה ללמוד , לפי הגישה הזו, הילד הוא אינו הבעיה וגם לא המשפחה וגם לא היחסים בתוך המשפחה, וגם לא ההורים. אלא, הבעיה היא הבעיה. הרבה פעמים כאשר מסתכלים על בעיות בצורה כזו, זה מאפשר לפתרונות רבים לצוף כלפי מעלה ולהתגלות.

לאורך החיים אנשים צוברים התנסויות ועוברים חוויות שנרקמות לתוך ספורים אישיים שנותנים משמעות ומעצבים את הזהות של האדם. הטיפול הנרטיבי מתעל את הכוח שטמון בספורים אישיים אלו כדי לגלות את הכוונות של האדם ותוכניותיו לחייו.

הטיפול הנרטיבי נוצר כגישה אנטי-פאתולוגית במתכוון, במהותו הוא מעצים, ובצורת הפעולה הנרטיבית טמונה השיתופיות. מתוך גישה של עבודת צוות משותף, הטיפול הנרטיבי נבנה על סמך ההכרה בכך שאנשים מחזיקים ביכולות מולדות, מיומנויות, ומומחיות שיכולים לשמש בהכוונת השינוי בחייהם.

אנשים נתפשים לפי הגישה הנרטיבית כנפרדים מהבעיות והמטפל עוזר ל"החצין" נושאים רגישים. ההפרדה הזו מאפשרת להסתכל על הבעיה מהצד, מונעת הגנתיות  ועוזרת לזוגות, למשפחות ולילדים להתחבר שוב ללב היחסים ולהתיחס לאופן בו הבעיה מאתגרת כוחות אלה.

הגישה הנרטיבית מתאימה מאד להתמודדויות עם בעיות שמעסיקות הורים וילדים וגם בוגרים. בעיות רבות שבוגרים מתמודדים איתם, כמו, קושי במציאת בן זוג, כיוון לחיים, דיכאון, חרדה הם בעיות שלפי הגישה הנרטיבית אינן מזוהות עם האדם .

הגישה הנרטיבית, בדומה לגישות המשפחתיות מהן היא צמחה, שמה דגש רב על השייכות של האדם למשפחתו ולכל מעגלי ההיקשר שבו הוא פועל- בית הספר או הגן, השכונה, המשפחה הרחבה, החברים, הדת והתרבות.

הגישה הנרטיבית היא אופטימית במהותה ושמה דגש רב על ה"סוכנות האישית" של האדם ומאמינה ביכולת של האדם להתמודד ולמצא פתרונות לבעיות.

עיקרון מרכזי מאד בגישה הנרטיבית הוא  שהמטפל והמטופל, ביחד, תוך כדי הבנת הספור הבעייתי, שמים את הבעיה גם בקונטקסט סוציו-חברתי רחב יותר, וכך מפנים מקום לספורים נוספים. ביחד הם בונים ספור אלטרנטיבי או מועדף שקיים מחוץ לספור הבעייתי. זה מאפשר התנגדות לבעיה, מרחיב את הזהות של האדם ונותן הזדמנות לבנות ספורים רבים על האדם. כך אנשים עוברים מהספור שידוע להם לאופן הסתכלות ולספורים נוספים שעדיין לא ידועים להם.

בטיפול הנרטיבי קיימות טכניקות שונות: החצנת הבעיה, דקונסטרוקציה, האזנה כפולה, זיהוי סיפורים צדדיים לחיזוק הספור המועדף על האדם.

לקריאה נוספת ניתן לקרא כאן:

ברנט א. טיפול בהורים לפי הגישה הנרטיבית וטיפול ממוקד פתרון. פסיכואקטואליה. רבעון הסתדרות הפסיכולוגים בישראל. יולי 2013

http://www.narrativeapproaches.com/?page_id=16

orange-3
orange-2
orange-1